תאונת עבודה ואחריות המעביד לנזק ולפיצוי

תאונת עבודה אחריות מעביד:

להלן מקרים מבית המשפט פסיקה שדנה באחריות מעביד לבטחונו של העובד:

בע"א 3463/95 מ"י נ' יצחק דרעי, קבע כב' השופט טל:

"המעביד אחראי לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו".

בע"א 235/80 ממן נ' בית החולים הפסיכיאטרי טלביה ואח' :

מעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות  ולהזהירו מפני סכנות קיימות, במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל ואפי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה, מאידך יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. סדרי העבודה חייבים לצמצם את הסכנה...

אי הדרכתו של עובד, גם אם הוא בעל ידע ומיומנות בתחום עבודתו, עת שנתבקש לבצע עבודה שלא בתחום עיסוקו ומומחיותו, מהווה מחדל רשלני של המעביד.

כלל הוא כי מעביד איננו חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר,  "כדרך פועלים רגילים וממוצעים…ופועל רגיל וממוצע יודע להזהר , וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד.

מעביד רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסויימים הכרוכים בעבודה, כל זמן שאלו סיכונים בסיסיים  ומובנים, בעבודה שאיננה דורשת מיומנות מקצועית. 

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי

אשם תורם

הפסיקה מחמירה עם מעבידים שהתרשלו לפקח, להדריך עובדים ולהזהירם מפני  סיכונים שונים ונוטה להקל עם עובדים, על אף שניתן לזהות רשלנות בהתנהגותם - בוארון נ' עיריית נתניה, אליו הפנה התובע בעמ' 10 לסיכומיו.

סעיף 65 לפקודה הקובע:

"נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל  שבית המשפט יראה לצודק".  

מה קורה אם המעביד לא שילם ביטוח לאומי? 

סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה 1995 קובע:

אי-רישום ואי- תשלום דמי ביטוח - אחריות המעביד 

(א) לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה.

מתי לא תהא אחריות למעביד בגין תאונת עבודה?

בפסק הדין טובול נ. אלטן בע"מ נקבע כי פירוק אטם מתוך תושבת באמצעות מברג המופעל במנוף הינה  פעולה פשוטה שאיננה דורשת מיומנות. על העובד היה לדעת כי אם יגלוש המברג מהחריץ הוא עלול לפגוע בכף היד. נקבע כי  על אף שהעובד נפגע, אין לייחס למעביד רשלנות כלשהיא.

במקרה אחר , מורה במקצועה עסקה בהעברת שולחנות וכסאות לצורך הכנת אולם בבית הספר לטקס ו"נתפס גבה". וראה  שם דברי כב' השופט אור, עמ' 170 –

הזזת שולחן או כסא הינה מפעולות היום היום, שאינן טומנות בחובן סיכונים מיוחדים, ולא היה על מנהל בית הספר לנקוט צעדי זהירות מיוחדים, כולל הנהגת שיטות עבודה מיוחדות, לצורך ביצוע עבודות אלה.

כך נקבע למשל כי  אין אחריות למעביד במקרה בו החליק עובד על בוץ במהלך עבודתו וניזוק –  ראה ע.א. 371/90 סובחי נ. רכבת ישראל

גם אם אמרנו כי סובחי נפגע באשר החליק על בוץ, לא נוכל להוסיף ולומר כי סכנת החלקה על בוץ - בהקשר ענייננו - הייתה סכנה בלתי רגילה שהמדינה חבה בגינה חובה כלפי סובחי. כל קטן יידע כי ערבוב מים בעפר יוצר בוץ, וכי על בוץ מחליקים. לטענת סובחי כי לא הזהירו אותו מפני הבוץ, נשיב, כי הכול יודעים שעל בוץ מחליקים, וחזקה על סובחי שאף הוא ידע זאת. נזכור כי סובחי עבד כפועל מסילאי כשש שנים, ובוודאי ידע על כל סכנות "רגילות" מסוג זה הכרוכות בעבודתו.

וראו דבריו של  כב' הנשיא זיילר  בת"א 70/94 (מחוזי ירושלים) מוחמד אבו סבית נ. אברהם שוויקה ובנו בע"מ ואח':

יש ובמסגרת הנסיון להטיל אחריות נזיקית על הזולת, הופכים עצמם תובעים שונים כמעט ל"פסולי דין" שאין להם לא תבונה ולא שכל ישר, והם אוטומטים המבצעים הוראות שאינן עוברות אצלם מסננת של תבונה רגילה.

כשאומר מעביד לעובדו: טאטא את המדרגות, אין עליו להדריכו בכך, אפילו הפועל לא טאטא קודם מדרגות. כל בר בי רב מבין שעליו לעמוד על מדרגה אחת, להזהר לבל ידרדר, לטאטא את המדרגה העליונה יותר, לרדת מדרגה, לחזור ולעשות כן, וחוזר חלילה. אם ידרדר ויפול לא יוכל לטעון שלא הודרך כיצד לטאטא, משום שיש הנחת יסוד שאדם הוא בר תבונה מינימלית ומפעיל מינימום של תבונה ונסיון חיים בדברים טריויאלים.

מקרים מן הפסיקה

במקרה נוסף נקבע כי אין אחריות למעביד במקרה שמדובר בסכנה ברורה על פניה. בפסק הדין בלס דני נ. בלס יצחק ואח' שם השעין עובד פחים גדולים על הקיר בבית העסק. כשהתכופף להרים פח נוסף על מנת להשעינו על הקיר, נפלו עליו הפחים שהושענו כבר על הקיר והוא נפגע בראשו בעוצמה רבה. נקבע כי הסכנה של נפילת חפץ אותו משעינים על קיר בזוית לא נכונה הינה סכנה רגילה בתכלית והיה על העובד לצפות שהנחת הפחים בזוית לא נכונה תביא לנפילתם.

בפסק דין שרה בן הרוש נ. מד"י ואח' נקבע כי  טיפוס על כסא לצורך הושטת יד במטרה ליטול חומר ממדף גבוה היא פעולה פשוטה שאיננה דורשת הדרכה ואזהרה מיוחדת.

וראה דברי כב' הנשיא ברק בפסק דין ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש  -  

 אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".

כב' השופט ר. ג'רג'ורה מיכאל שמיר נ' מנורה חברה לביטוח וחברת אלומיניום

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי