התיישנות תביעה בגין תאונת דרכים

התיישנות בתאונות דרכים

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כדלהלן:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים.

לפי תקנה 7א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – "הליך בבית המשפט ייפתח בהגשת תובענה", היינו קבלת כתב בי הדין ע"י מזכירות בית המשפט, להבדיל ממועד שלשולם לתיבת הדואר או מסירתם לפקיד הדואר. 

התיישנות בתביעה לפיצויים של קטין:

במקרים בהם הנפגע הינו קטין מתח לגיל 18, קובע החוק כי ספירת 7 השנים מתחילה רק כאשר הגיע הקטין לגיל 18, כלומר תביעת קטין מתיישנת בגיל 25 כאשר הנפגע היה קטין ביום קרות התאונה.

התיישנות לגבי נזק שהתגלה באיחור:

כל שנאמר על ידי בית המשפט קמא היה בהקשר לשיטתו כי יש לחתוך את גורלה של טענת ההתיישנות לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. שכן:

"אין להתעלם מכך שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים החיל מפורשות את סעיף 89 לפקודת הנזיקין על זכותו של נפגע לפיצוי על נזקי גוף, ונראה לי שיש להפניה מפורשת זו משמעות לענין תקופת ההתישנות. כאשר סף 10 השנים מיום ארוע הנזק מהווה את הסף הסופי והעליון להגשת תביעה בגין אותו נזק...

העולה מלשון חוק הפיצויים וייחוד העילה על פי חוק זה מביא למסקנה שאין חלק מעילת התביעה שאינו יכול להיות ידוע לתובע, אלא אם מדובר בנזק שנתגלה באיחור. לגבי נזק כזה תקופת ההתישנות היא 10 שנים מיום הארוע ובכך מוארכת תקופת ההתישנות הרגילה תוך התייחסות לנזק שנתגלה באיחור".

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי