קנסות על עבירות תעבורה - סקירה

מסמך זה סוקר בקצרה את ההשלכות הכלכליות הנגזרות מהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 31) (עבירות של ברירת משפט), התשס"א-2001. יש להדגיש שמסמך זה הוכן בדחיפות ובהתראה קצרה מאוד.

רקע

בשנת 1999 רשמה משטרת ישראל כ-מליון וחצי דוחות, ידניים ואוטומטיים, בגין עבירות תנועה. (הסקירה מתבססת על נתונים מעודכנים לסוף 99') אוכלוסיית הנהגים מונה כשלושה מליון נהגים. הדוחות מחולקים לשני סוגים: ברירת משפט-מתבטא בדרישה מ-"הנהג העבריין" לתשלום קנס כספי עם אפשרות לבקש להישפט ביוזמתו בגין עבירת התנועה. דוחות כאלו מהווים כ- 93% מסך הדוחות הנרשמים ע"י המשטרה. הזמנה לדין-בדוח כזה אין למבצע העבירה לכאורה אפשרות של תשלום קנס והוא מוזמן לבית המשפט. דוחות מסוג הזמנה לדין מהווים כ- 7% מסך הדוחות.

לקבלת מידע משפטי או לפנייה אל עורכי דין העוסקים בתחום לחץ/י: תעבורה

על פי המצב החוקי הקיים מי שלא משלם קנס בגין עבירת תעבורה מסוג ברירת משפט במועד הקבוע לתשלום הקנס (90 יום) מחויב מכוח החוק בתשלום כפל קנס, ולאחר כל חצי שנה מתווספת מחצית מסכום הקנס המקורי. ע"פ הצעת החוק החדשה: מתווסף סכום של 50% מהקנס המקורי על קנס שלא משולם בזמן לאחר מכן יתווסף סכום של 5% מהקנס כל חצי שנה של פיגור.

בהיעדר אכיפה אקטיבית ובהיעדר רצון לשלם מצד החייבים, כ-26% מהדוחות (ממוצע בשנים 96'-99') אינם משולמים. ובכך נוצר מצב שבו הקנס (כולל פיגורים) על עבירת תנועה תפח לממדים של פי 6 בפחות מ-5 שנים.

במשך השנים הצטברו חובות משוערכים לסוף 99' של כ- 800 מליון ₪ בגין קנסות משטרת ישראל (ברירת משפט) וקנסות בתי משפט (הזמנה לדין), חובות אלו חלים על כ- 220 אלף נהגים.

אכיפה- פסילה ועיכובי רשיון

כיום כלי האכיפה העיקרי מתבטא בעיכוב רשיון: אם הקנס לא משולם, משטרת ישראל מודיעה למשרד הרישוי כי הנהג לא שילם את הקנס וכי יש לעכב את חידוש רשיון הנהיגה שלו. מאחר ורשיון נהיגה מחודש כל 5 שנים עיכוב חידוש הרשיון מתבצע בפועל רק בסוף תקופת הרשיון, כאמור שיטה זו הנה בגדר אכיפה פסיבית שגם היא תורמת לתפיחת החוב.

ע"פ נתונים מעודכנים לסוף 99' קיימים כ- 2.8 מליון בעלי רשיון נהיגה. ומתוכם 220 אלף נהגים שנמצאים במצב של עיקוב חידוש רשיון בגין אי תשלום קנסות.

מעוכבי רשיון בגין פסילות:

שלילות משרד הרישוי- מתוך 45,529 נהגים שנדרשו להפקיד את רשיונם כ- 90% לא הפקידו את רשיונם.

שלילות בתי משפט- מתוך 39,382 נהגים שנדרשו להפקיד את רשיונם כ- 73% מהם לא הפקידו את רשיונם.

שלילת משטרה-מתוך 1,354 נהגים שנדרשו להפקיד את רשיונם רק 9 נהגים לא הפקידו את רשיונם.

ניתן לראות שהאכיפה הנוכחית שמתבססת על בתי המשפט ומשרד הרישוי אינה אפקטיבית ולכן עדיף למצוא שיטה שתתפשר עם האזרח ושתעודד תשלום קנסות אפילו אם הקנס משולם באיחור.

משמעויות כלכליות וכספיות

קביעת כפל הקנס נועדה ליצור תמריץ לתשלום הקנס במועד אולם שיטת עדכון הקנס הנוכחית וחוסר אכיפה אקטיבית גרמו לכך שהקנס גדל באופן "דרקוני", דבר אשר יצר תוצאות שליליות בעלות מרכיבים כלכליים:

קנס גבוה מדי יוצר רתיעה כלכלית, חייבים יעדיפו להתעלם ממנו ולהדחיקו, במיוחד לאור העובדה שמדובר באכיפה פסיבית שהפעלתה מתרחשת בד"כ לאחר שנים מיום ביצוע העבירה. כלומר, נוצרים הפסדים כלכליים למדינה שמתבטאים בגידול בחובות או בדחיית התשלומים. יש לשער שחלק מהחובות לא משולמים כלל ועם הזמן מתיישנים או נמחקים.
מי שמשלם את הקנס עלול ל"זכות" בנקודות שעלולות לסכן את רשיונו. ע"פ השיטה הקיימת ניתן לשער שנהגים שצוברים דוחות רבים (מסוכנים) ירצו להימנע מתשלום קנסות או חובות ובמיוחד אם הדוחות מצטברים. נהגים מסוכנים שאינם מטופלים עלולים לגרום לנזקים מסוגים שונים.
חייבים רבים ירצו להקטין את חובותיהם ע"י פנייה לבתי משפט שלפעמים מפחיתים מגובה הפיגורים. אחרים פונים בבקשת חנינה מנשיא המדינה. פניות אלו יוצרות לחץ על המערכות הנ"ל עם כל המשתמע מבחינת כלכלית.

בשנים 96' עד 99' נרשמו 5,295,394 דוחות שמתוכם רק כ- 74% שולמו. כ- 47% מהדוחות שולמו תוך 90 יום, כ- 18% שולמו בין 90-180 יום (כפל קנס) ו- 10% שולמו לאחר 180 יום.

בשנים 96' עד 99' נגבו 1,038 מליון ₪. באותן שנים לא שולמו ע"י הנהגים דוחות שערכם נאמד בכ- 198 מליון ש"ח (ללא כולל פיגורים וכפל קנס).

עיון בתרשימים המצורפים מראה בבירור שעל פי החוק המוצע סכום הקנס המצטבר עולה בקצב מתון יותר מהחוק הקיים. אולם קיימת אנומליה בולטת (שקיימת גם בשיטה המקורית אך בצורה חריפה פחות) בשיטת קביעת הקנס ע"פ ההצעה החדשה: מי שלא משלם בתוך 90 יום ייאלץ לשלם תוספת פיגורים של- 50%. תוספת פיגורים זו בעלת משמעות וכוונה הרתעתית, אולם כל איחור נוסף של חצי שנה יגרום לגידול של פחות מ-5% מהקנס הכולל. הווה אומר התמריץ לשלם והאלמנט ההרתעתי יורדים בצורה חריפה לנהגים שלא שילמו תוך 90 יום.

זאת בגלל שאלו שלא שילמו בתוך 90 יום ומעדיפים לשלם באיחור של עד שנה (בנוסף ל- 90 היום), מסתכנים אך ורק בתוספת של 5% מהקנס המקורי. תוספת זו מהווה פחות מ- 5% מהקנס הכולל. לאחר מכן כל עיכוב או התחמקות נוספת של חצי שנה תגדיל את הקנס הכולל (פיגורים) בפחות מ-5%. ניתן להניח בסבירות גבוהה שהשיטה המוצעת לא תרתיע ולא תשכנע את הנהגים שלא שילמו בתוך 90 יום לשלם את הקנסות. זאת בשל הסיבות המפורטות לעיל.

סיכומו של דבר הוא שישנה סבירות גבוהה שהשיטה החדשה תקטין את התקבולים הכספיים של המדינה מצד אחד, ולעומת זאת ספק רב אם שיטה זו תגרום לנהגים שלא שילמו בזמן לשלם מוקדם יותר מצד שני. לכן מוצע לשקול שיטה "שתיטיב" יותר עם המשלמים בזמן, וזאת ע"י קביעת שיעורי תוספת פיגורים דפרנציאלית שתעלה ככל שהחוב נגרר לתקופות זמן ממושכות.

מתוך אתר הכנסת - המסמך הוגש לועדת חוקה חוק ומשפט בנושא של הצעת חוק סדר הדים הפלילי ( תיקון 31 ) עבירות ברירת משפט התשס"א 2001.