פיצויים לנפגע בתאונת דרכים פגע וברח

פיצויים בגין נזקי גוף לאתר תאונת דרכים מסוג - פגע וברח

לשם מקרי תאונת פגע וברח מסוג זה הוקמה קרנית - מוקמת בזה קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים:

(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

תאונת "פגע וברח" יכולה להיות במקרים רבים תאונה שהעדות היחידה לגביה היא עדותו של הנפגע בתאונה. לפיכך, וגם בהתחשב בקיומה של הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קיימים מקרים בהם יחליט בית המשפט לקבל את עדותו היחידה של התובע שנפגע בתאונה, גם כשאין סיוע לעובדת התרחשות התאונה.

עם זאת, ובהתחשב בהוראה האמורה, ובשיקולים שהביאו לחקיקתה, יש להתייחס בזהירות רבה לעדות יחידה כאמור, לבחון אותה היטב, כמו גם עדויות אחרות שמביאה ההגנה, בטרם תתקבל העדות והתביעה תוכרע על פיה.

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי

הלכה פסוקה היא, כי המועד להתגבשותה של אי ידיעת זהות הפוגע הינו במועד התאונה ועל התובע לשכנע שפעל בשקידה סבירה כדי לאתר את הנהג הפוגע.

בע"א קרנית נ' הורוביץ, קבע כב' השופט ד' לוין: אין די בכך שהנפגע התובע הוא עצמו אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי. עליו להראות, ששקד במידה סבירה לאתרו ושהדבר לא עלה בידו."

עוד קבעה הפסיקה, כי סעיף 12(א)(1) מתייחס בעיקר לתאונות "פגע וברח", וזאת בהתאם לפרשנות הלשונית והתכליתית של החוק.

בע"א קרנית נ' מרעי נפסק, מפי כב' הנשיא סלוצקי:

 "נראה לי כי לשון סעיף 12(א)(1) היא ברורה וכוונתי היא ל'נוהג' שאינו ידוע. נוסח זה הוא ברור ואין מקום להוסיף או לגרוע הימנו ואין להרחיב את משמעותו הברורה בלשון בני אדם מעבר להוראות החוק. מוצא אני טעם בהסברו של בא-כח המערערת בהסברו כי מגמת סעיף זה הוא לכסות אחריות של תאונות 'פגע וברח' שבהם הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע, ואין חולק כי תכלית החוק היא שלא להותיר נפגע בתאונה שכזו ללא פיצויים על נזקו. אין לייחס למחוקק כוונה להכליל בסעיף זה גם מבטח שאינו ידוע כוונה זו באה לידי ביטוי בחוק עצמו ואין להכלילה בו בדרך של פרשנות מקום שנוסח החוק הוא ברורו ואינו משתמע לשתי פנים".

בתי משפט השלום פרשו בצורה דווקנית את הדרישה העקרונית לשקידה סבירה מצד התובע, וכך לדוגמא בת"א זרקו נ' קרנית, – דחתה כב' השופטת שריר תביעה של קטין שהיה בן 4 בעת התאונה הנטענת, שכן הוריו ידעו את  פרטי הנהג והמבטח בעת התאונה, ונקבע כי ידיעתם כידיעת הקטין עצמו.

בת"א טרמופורוש נ' קרנית דחתה כב' השופטת קוצר את תביעתו של סדרן בחניון שנפגע בעת הזזת אחד הרכבים שהוחנו בו, שכן לא נטל את פרטי הרכב לאחר שנפגע, אף שהרכב נשאר במקום לאחר הפגיעה. נקבע, כי אין זה סביר להרחיב את מעגל הזכאים לפיצויים גם לנפגעים הנוהגים ברכב שלא טרחו לרשום או לזכור את מספרו. מחדלו של התובע, שהיה במלוא חושיו לאחר התאונה, מנע את הבירור המתחייב בדבר קיומו של מבטח. אין נפקא מינה שהמחדל נעשה בתום לב ומתוך שגגה ואי צפיות חומרת הנזק (באותו מקרה נגרמה לתובע נכות של ממש).

בת"א אבן ברי נ' קרנית דחתה כב' השופטת חיימוביץ תביעה של תובעת שטענה כי נפגעה ממונית, ואף רשמה את מס' הרישוי ומסרה אותו למשטרה. נקבע, כי פניה חד פעמית למשטרה, בלא שבאה אחריה פניה נוספת לצורך קבלת תוצאות החקירה, אינה מהווה שקידה סבירה. על מנת לקיים מינימום של שקידה היה על התובעת לפנות למשטרה פעם נוספת ולברר אם הנהג אכן אותר.

מעבר לתאונות דרכים - "פגע וברח", הפרשנות התכליתית מאפשרת להחיל את הסעיף על נסיבות מיוחדות, בהן על אף שהתובע עשה מאמצים סבירים בהתחשב בנסיבות לאיתור הנוהג האחראי, נסיבות חיצוניות מנעו בירור זה, או שלא ניתן היה להגיע למסקנה בוודאות מספקת. דוגמאות למקרים מיוחדים כאלה הן כאשר ביהמ"ש קבע שלמרות המאמצים שנעשו והראיות שהובאו, לא ניתן להגיע למסקנה, איזה מכלי הרכב המעורבים הוא האחראי לתאונה (כמו בעניין קרנית נ' הורוביץ), או כאשר התובע היה מנוע מלברר את פרטי הנוהג האחראי והרכב בעת התאונה או סמוך לאחריה עקב מצבו הגופני, השכלי, הנפשי או היותו קטין.

לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי