פיטורין עקב הריון או לידהסעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם בכל אחד מאלה מוסיף סעיף 9 (א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה וקובע כי לעניין נטל ההוכחה - בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד, כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". סעיף 9(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי חובת ההוכחה שהמעביד פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 רובצת על כתפי המעביד, אך זאת רק לאחר שיעלה בידי העובד להוכיח שלא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. כלומר, על מנת להפוך את נטל הראיה, על התובעת להצביע על ראשית ראיה לפיטורים מטעמי מין או הורות ולהוכיח כי לא היתה בהתנהגותה או במעשיה עילה לפיטוריה. לקבלת סיוע משפטי או מידע נוסף: יעוץ משפטי סעיף 9א לחוק עבודת נשים קובע: 9. הגבלת פיטורים סע' 9(א) מורכב משני חלקים הם בבחינת כלל וסייג לכלל. החלק הראשון והוא הכלל, קובע שאין לפטר עובדת שהיא בהריון, ללא היתר מאת השר הנוגע בדבר. החלק השני - קובע סייג לתחולתו של הכלל. הסייג הוא שהאיסור אינו חל על עובדת בין קבועה ובין זמנית, שעבדה אצל המעסיק פחות משישה חודשים רצופים..." ביטוי לחשיבות הרבה שהמחוקק עצמו חש לנושא עובדת בהריון, מוצאים אנו בתיקון סע' 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, אשר הוסיף, בעקבות פס"ד הולצמן גם "הריון" לרשימת עילות ההפלייה שפורטו בו.
|
