ביטוח לאומי- תשלום דמי פגיעהביטוח לאומי - דמי פגיעה תכלית התשלום של דמי הפגיעה היא להחליף את ההכנסה לתקופה קצרה. על תכלית זו עמד בית הדין בפסק הדין משה בן-שבת נ' המוסד לביטוח לאומי: מהי הגמלה דמי פגיעה ומה מטרתה, במסגרת הגמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובמיוחד פרק ג' שבו - ביטוח נפגעי עבודה? ברור שזאת גמלה במזומנים, להבדיל מגמלה בעין. במסגרת גמלאות במזומנים - דמי פגיעה מסווג כגמלה קצרת מועד, SHORT TERM BENIFITS. ידוע לכל המצוי במינהל ביטוח לאומי, כי אחד המאפיינים גמלה קצרת מועד הוא "פשטות האדמיניסטרציה" כדי לחסוך במנגנון ובמינהל ולמנוע מצב, שבו הטיפול במתן הגמלה יעלה יותר ביוקר מאשר עצם מתן הגמלה. האמור מודגם, חלקית, בדרכו של המחוקק הישראלי עת הפחית מדמי הביטוח שמשלמים בגין פגיעה בעבודה מעבידים המשלמים דמי פגיעה מקופתם הם. לקבלת סיוע או מידע נוסף ללא התחייבות ליחצו : יעוץ משפטי הבסיס לתשלום דמי פגיעה לתובע נקבע בתקנה 11(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד-1984 ולפיה: אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תחשב ההכנסה לפיה חוייב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית... סעיף 296 לחוק ביטוח הלאומי קובע כדלקמן: (א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור;..." עינינו הרואות כי על פי סעיף 296(א) פרק הזמן שקובע חוק הביטוח הלאומי להגשת תביעה הינו 12 חודשים. היה והוגשה תביעה לאחר פרק זמן זה, סעיף 296(ב) קובע כי לביטוח הלאומי שיקול דעת להכיר בפגיעה כולה או חלקה, אך לכל היותר לפרק זמן שלא יעלה על 12 החודשים שקדמו לחודש בו הוגשה התביעה. סע' 92(א) לחוק קובע זכאות לדמי פגיעה עבור תקופת אי כושר, אם הנפגע לא עסק למעשה "בכל עבודה", כך שדי בעבודה חלקית שהוא עשה, אחרי הורדת הגבס כדי לשלול ממנו את הזכאות לקבלת דמי פגיעה. תקופת תשלום דמי פגיעה תחילת התקופה סוגיית הזכות לדמי פגיעה זכתה להתייחסותו של בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין הלל אהרון. באותו עניין, אשר ניתן קודם לתיקון 47 לחוק אשר צמצם את תקופת דמי הפגיעה ל-13 שבועות נקבע, כי: בסעיף 92 ל"חוק" נקבע: (א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה. (ב) לא ישולמו בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות". "תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' יכול שתהיה בת יום אחד בלבד... ויכול שתסתיים בתוך 100 יום או יותר, ברצף אחד או במקוטע, כל עוד שמתקיימים התנאים של סעיף 48(א), ובלבד שלא תחרוג מתחום 26 שבועות שהוקצבו לכך בחוק, שספירתם מתחילה ממחרת יום הפגיעה. סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי תוחם את הזכות לדמי פגיעה וקובע: "92. הזכות ותחומיה [48] [תיקון: תשס"ב(2)] א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בבל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה". הפסיקה פירשה את סעיף זה כקובע כי המוסד ישלם למבוטח דמי פגיעה עבור תקופת אי הכושר "אם לא עסק למעשה בכל עבודה", ומכאן, כי מבוטח שעבד בתקופה בה היה לו אישור רפואי בדבר אי הכושר לעבודה, אף אם עבד בעבודה השונה מעבודתו הרגילה, לא יהיה זכאי לדמי פגיעה. בהמשך, קובע סעיף 102 לחוק הביטוח הלאומי את הזכאות לדמי פגיעה מופחתים: 102. דמי פגיעה מופחתים א) על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם, מחמת אי-כושר חלקי לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה. ב) דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום כמשמעותם לפי סעיף 97, במספר שעות אי-הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן - שעות אי-הפושר) ובלבד שהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי-הכושר". שאלה נוספת היא האם התובע זכאי לדמי פגיעה מופחתים (חלקיים) בגין תקופה זו, מכוח בסעיף 102 לחוק אשר קובע: "(א) על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את (ב) דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה לפי סעיף 97, במספר שעות אי-הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמורלפי פרק זה (להלן - שעות אי-הכושר) ובלבדשהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכלעבודה בשעות אי-הכושר." מלשונו של סעיף 102 (ב) לחוק עולה, כי ניתן ליתן דמי פגיעה מופחתים, רק בהתאם לאישור רפואי בו נרשם מספר שעות אי הכושר. בפסק הדין בעניין המוסד נ. ראסם מוחמד מחאמיד נקבע, כי תנאי בל יעבור לקבלת דמי פגיעה מופחתים הוא פגיעה באישור הרפואי בדבר היקפו של אי הכושר. מי שנקבע לו אי כושר מלא ועבד חלקית באותה תקופה, לא יהיה זכאי לדמי פגיעה מופחתים. במקרה, ולא נרשם בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה, כי מדובר באי כושר חלקי או כי מדובר באי כושר ביחס לחלק מן השעות. מטעם זה, לא תעמוד לתובע ההוראה בעניין דמי פגיעה מופחתים. לקבלת סיוע או מידע נוסף ללא התחייבות ליחצו : יעוץ משפטי |
| מאמרים אחרונים | ||
| קישורים |
| - תאונת עבודה - רשלנות רפואית - יעוץ משפטי לנפגעים |
| חיפוש באתר | ||
| צור קשר: | ||
לקבלת יעוץ משפטי מקצועי:
לחץ/י כאן
המאמרים נערכו ע"י עורכי דין העוסקים
בתחום הנזיקין - כולל נזקי גוף בגין
תאונות דרכים, תאונת עבודה, רשלנות
רפואית ותחום דיני עבודה בישראל...
ביטוח לאומי - דמי פגיעה - פיצויים